I would like to thank Mary Ellen Wortham-Krimmer and Dana Takagi for research assistance. The Institute of Urban and Regional Development of the University of California, Berkeley, provided financial ...assistance. I am grateful to Michael Teitelbaum and Ansley Coale for comments.
Traditional demographic transition theory posited a role for urban places in the passage from high to low fertility. Demographers initially included urbanization among the causes of the demographic transition (Notestein, 1953). Urbanization usually meant the process by which increasing proportions of the population lived in urban areas, but in the modern period, it also stood for a fundamental revolution
במדינת ישראל אחראית הרשות המקומית לאסוף, לטפל ולסלק באופן סניטרי את כל כמות השפכים הנוצרת בתחומה על מנת למנוע מטרדים תברואתיים וסביבתיים. למרות זאת ולמרות ששפכים הפכו לאחד ממקורות הזיהום העיקריים של ...מקורות המים השפירים, הוזנח הטיפול בשפכים במשך שנים ארוכות ורשויות מקומיות רבות הסתפקו בפתרונות מינימליים: הרחקת השפכים מריכוזי האוכלוסייה שלהן והזרמת שפכים גולמיים אל הנחל הקרוב או, במקרה הטוב, בהקמת מתקנים אקסטנסיביים פשוטים. כתוצאה מכך בתחילת עשור התשעים עדיין הוזרמו למעלה מ- 20% מכמות השפכים שנוצרו במדינת ישראל גולמיים אל הסביבה בעוד שהשפכים שטופלו, טופלו ל"רמת טיפול כלשהי". על רקע זה בולט בייחודו מכון הטיפול בשפכים (מט"ש) של איגוד ערים לביוב חיפה. מכון זה, אשר החל לעבוד בשנת 1961, היה המכון המכני-אינטנסיבי הראשון שהוקם בישראל והיחיד במשך שנים רבות, ואף הוקם כמכון אזורי אשר טיפל בשפכי מספר רשויות סמוכות. כך, שפכי חיפה רבתי - אחד האזורים העירוניים הצפופים במדינה, טופלו כבר משלב מוקדם מאוד בהשוואה לרשויות אחרות. לאור ייחודיותו של מט"ש זה מוצגים ומנותחים במאמר תהליכי הקמתו, והגורמים שבעזרתם ניתן להסבירם. הממצאים מלמדים כי הגורם העיקרי שמסביר את ייחודו של המקרה הוא ההנהגה המקומית, שהיתה בעלת מודעות כבר בשנים אלו למפגעים הקשורים באי-טיפול בשפכים ולהשלכותיהם. ההנהגה המקומית, היתה יוצאת דופן גם בראייתה האזורית שקידמה ובנכונותה לשתף פעולה עם רשויות מקומיות סמוכות על מנת לפתור את בעיית השפכים על בסיס אזורי. גם בנושא השבת קולחים הקדים מט"ש חיפה את זמנו. המט"ש הוקם בשוליים הלא מיושבים של העיר בסמיכות לאזורים החקלאיים שנועדו לנצל את הקולחים להשקיה. עם זאת, בהעדר שוק נוסף, נאלצה הנהלת המט"ש להזרים עודפי קולחים לנחל הקישון. Local authorities in Israel are legally responsible for the collection, treatment, and sanitary disposal of wastewater generated within their boundaries. Most local authorities, however, have settled for minimal solutions: either removing wastewater from population centers and discharging it untreated to the environment, or establishing simple extensive treatment facilities. This has resulted in fresh water pollution and generally unaccepted environmental conditions. The wastewater treatment plant (WWTP) in the Haifa Bay area is an exceptional case. The plant, which began operating in 1961, was the first intensive WWTP in the country, and remained the only one for many years. It was also the first regional WWTP, serving a number of adjacent municipalities. The main initiative for the erection of this plant at a relatively early stage stemmed from the awareness of the Haifa municipality leadership regarding the environmental hazards caused by untreated wastewater. The city was also prepared to cooperate with other municipalities in the region in order to solve jointly the problem of sewage and other effluents. This was an unusual stand since Haifa was large enough to build its WWTP independently for its own purposes. The projected WWTP was also ahead of it's time with regards to the reuse of treated water. The plant was built in the, then uninhabited periphery of Haifa near the agricultural areas of the Kibbutz Yagur which intended to utilize part of the treated water for irrigation. Nevertheless, Haifa could not find additional customers for the plant's output and had to discharge its surplus of treated water into the Kishon River. The municipality of Haifa was also the first to recruit foreign capital and loans to cover construction expenses.
הגדרת היקפה, פיזורה ותהליכי התפרסותה של אוכלוסייה חרדית בקהילה היא פועלה מורכבת המצריכה שימוש בכלי מחקר מגוונים. במהלך שנות ה- 80 הוגדרו מספר מחוונים בהם ניתן היה לעשות שימוש גם במעבר מיישוב ליישוב, ...כמו תוצאות הצבעה בבחירות, רישום למוסדות חינוך חרדיים, שירותי קהילה רלוונטיים, גבולותיהם של "שטחי עירוב" וסגירת רחובות בשבת. מחקר זה, שעסק בחברה החרדית-חיפאית, גילה כי בעיר היו קיימים לאורך השנים חמישה מוקדים לקהילה החרדית: בעיר התחתית, בשכונת הדר הכרמל, בשכונות התחתונות במערב ודרום העיר, בנווה שאנן ובקריית שמואל. כאשר נבחנה ההתבדלות הגאוגרפית על פי החלוקה הפנימית לקבוצות ותתי-קבוצות של אוכלוסייה זו ניתן היה לראות כי רק במוקדים החדשים - נווה שאנן וקריית שמואל - ניתן לשייך קבוצה ספציפית למקום (ליטאים בראשון וחב"ד וש"ס בשני), בעוד שבמוקדים הוותיקים אין התבדלות בין הקבוצות, אם מפאת מצוקה במקומות פנויים, אם מפאת תהליכים התיישבותיים היסטוריים שהביאו לפיזורן של הקבוצות השונות ואם מפאת תחרות על הדומיננטיות המקומית מול קבוצות אחרות, כמו האוכלוסייה הערבית או אוכלוסיית העולים החדשים. יוצאת דופן היא שכונת "רמת ויז'ניץ" בהדר, מתחם מובהק ובלעדי לחסידי סארט-ויז'ניץ, שם גם יושב אדמ"ור החסידות. המחקר ניסה לקבוע אם האוכלוסייה החרדית תגדל או תישאר מיעוט קטן בתוך רוב חילוני. נמצא כי לאורך השנים שמרה הקהילה החרדית על גודלה היחסי בתוך אוכלוסיית חיפה, מצב המעיד על תהליך של הגירה חילונית לעיר מחד ועל עזיבה של משפחות חרדיות אל מחוץ לחיפה, בעיקר עקב מעבר של משפחות צעירות ל"פרויקטים" במרכז וביו"ש (אלעד, בית"ר עלית, קריית ספר, עמנואל ועוד) ומעבר דור ההורים בעקבותיהן. עם זאת, קצב הריבוי הטבעי הגבוה והעובדה כי מסתמן גידול מסוים אפילו בשנים קשות של עזיבה מעידים כי אוכלוסייה זו תשמר את גודלה וכוחה ואולי אף תלך ותגדל בעתיד, אם תוקם בעיר ישיבה גדולה או שראש קבוצה כלשהי יראה בחיפה יעד לפיתוח הקהילה וחיזוקה. This study looked at the spatial distribution and expansion of the Jewish Ultra-Orthodox religious community in Haifa, using as indicators: election registration areas and voting results, orthodox education facilities and other relevant community services, the closing of streets for traffic on Sabbath and the location of "Iruv" borders (which religious Jews must not cross on a Sabbath). Over the years these communities have tended to concentrate in five different main areas: Downtown Haifa, Hadar Hacarmel, Nave Shaanan, Kiryat Shmuel and, to some extent, lower neighborhoods in the west and south of the city. When segregation according to different groups of the city's Orthodox Jews was examined, it became clear that only two new centers, Nave Shaanan and Kiryat Shmuel, were significantly segregated by groups (Lithuanians in the first, Habbad and Shass in the second). This may be due either to scarcity of alternative accommodations, or to historical settlement processes which resulted in a scattering of the different groups, or possibly due to competition with other groups, such as Arab citizens or new immigrants. The Ramat Viznitz neighborhood in Hadar Hacarmel is an exception, functioning almost as an exclusively defined area for the so-called Sart-Viznitz Hasidim, and as residence of their religious leader (Admor). The study also showed that through the years the Ultra-Orthodox community has kept its relative size among the city's total population. This is the outcome of both secular immigration to the city and the exit of Ultra-Orthodox residents, mainly young families, who have been moving to housing projects in Judea and Samaria (e.g. Elad, Beitar Illit, Kiryat Seffer, Imanuel), often with their parents following them. Nevertheless, the high birth rate and influx, even in years of massive emigration from Haifa, indicate that this population will maintain its relative size or even grow. Such growth may accelerate in the case of the establishment of a new big Yeshiva, or if one of the groups' leaders opts to establish a large community in Haifa.
מטרת עבודה זו לסכם את הלקחים המחקריים האמפיריים והעיוניים בכל הקשור לפינוי או עקירת יישובים בארץ ישראל. מטרות המשנה היו לטעת את עקירת היישובים בקונטקסט המושגי הכללי והפרטיקולרי הישראלי, ולאפיין את כל ...הרכיבים העיקריים של תופעת העקירה: מצבי חרדה ואי-וודאות הנוצרים בעקבות העקירה, אובדן תחושת מקום, ותהליכי קבלת החלטות על פינוי ופיצוי לגבי יישובים בישראל. המבוא סוקר עקירה בכלל ועקירה בקונטקסט הישראלי ואת משמעות פינוי יישובים בקונטקסט של האידאולוגיה הציונית. החלק הראשון עוסק בתחושת מקום ואובדן תחושת מקום אצל מפונים. החלק השני דן בקבלת החלטות על פינוי יישובים ועל הפיצויים הניתנים למפונים וכן על יישובם מחדש של המפונים. בסיכום העבודה מובאות המלצות למדיניות בנושאים אלה. The establishment of settlements is one of the cornerstones of Zionist ideology; hence uprooting of settlements is perceived as undermining Zionist ideology. The analysis of the settlement process in Israel since the 1880s shows that throughout this period more than 70 settlements were abandoned and never renewed. The evacuation of the Sinai Peninsula was accompanied by removal and destruction of existing settlements. The decision-making process on the evacuation of the Sinai settlements and the reparations for property abandoned and destroyed were slow and replete with contradictions and inconsistencies. At times evacuees had to wait for almost three years for compensations, which were provided only after an aggressive struggle which left the evacuees embittered. Only two new settlements were established within Israel by evacuees. Five communities were transferred as they were to the Shalom region and to the Qatif Bloc. The decision-making process in the evacuation of settlements of the Qatif Bloc in Gaza and Northern Samaria was short but compensations were insufficient, an issue raised in the Knesset. Time was too short for preparing alternative settlements for the rural communities of the Qatif Bloc. Because of the nationalist-religious characteristics of the settlers in Gaza, their uprooting is expected to be problematic and because of their age, many will endure hardships in rebuilding their homes in new communities.
מגמה בולטת בהתפתחותו של מרכז העסקים הראשי של העיר (מע"ר) היא פיחות מתמשך במעמדו בתוך המרחב המטרופוליני בו הוא נמצא. בניגוד למע"רים אחרים בעולם, המע"ר של תל-אביב נותר המוקד העסקי הראשי של המטרופולין ...למרות פיזור מתמשך של הפעילות העסקית והמסחרית. המע"ר חיזק את מעמדו באמצעות התרחבות פיסית שמקורה במספר תמורות: צמיחה של מגזר השירותים העסקיים והפיננסיים ועליית הביקוש לשטחי משרדים מודרניים, פעילות נמרצת של יזמי הנדל"ן, ותמיכה מתמשכת של עיריות תל-אביב ורמת גן. הניסיון של מע"ר תל-אביב מצביע על הדינמיות המאפיינת מרקמים עירוניים ותיקים. למרות היות המע"ר החלק הישן ביותר בעיר הוא נוטה להתרחב, להתחדש ולהמציא את עצמו מחדש בהתאם לנסיבות המשתנות. A prominent trend in the development of the central business district (CBD) has been the continuous decline in its metropolitan-wide status. In contrast to many CBD's around the world, the CBD of Tel-Aviv has remained the focal business node of the entire metropolitan region. The CBD reinforced its position through spatial expansion as a result of several processes, including the rapid growth in demand for high-quality office space, the role of entrepreneurial real-estate developers, and the support of local municipalities. The experience of Tel-Aviv points to the potential dynamism of old urban areas. In spite of being part of the older section of the city, they retain the capability to expand, redevelop, and reinvent themselves according to changing circumstances.
התפתחות תל-אביב (רבתי) כעיר עולם מעלה לסדר היום את השאלה מיהם ה'סוכנים' המוליכים את תהליך השתלבותה של תל-אביב ושל ישראל בכלכלה הגלובלית? עד לאחרונה היה עיקר המאמץ המחקרי מכוון לטיפול באי השוויון ...ובהעמקת הפערים הכרוכים בתהליך הגלובליזציה, והמופיעים במלוא עוזם בערי העולם. לאחרונה החלו להופיע גם מחקרים המפנים זרקור לעבר מוליכי החברה ('סוכני התמורה') שהם בעלי הידע, המאה והדעה. לעיסוק בבני מעמדות האלה היו שני כיוונים: זיהוי האליטות שהם גם השייכים לעשירוני ההכנסה העליונים; ולאיתור אלה האחראים על יצירת הסביבה העירונית עתירת התמלוגים הפסיכולוגיים, המקיימים סגנון חיים של 'סביבת הצווארון הלבן'. לאחרונה החלו להופיע בעיתונות רשימות של בעלי המאה - עשירי ישראל, ושל בעלי הדעה המשפיעים, המוליכים/ות ו'הכי טובים'. אלה, יחד עם אתרי אינטרנט של ארגונים ומוסדות, הם חומר הגלם למאמר זה. ניתוח הרשימות אפשר את יצירת פרופיל התכונות של אוכלוסיות בעלי הדעה, הידע, המאה והיצירתיות, ואת מיפוי תפרוסתם המרחבית. במחקר זה אוששה ההשערה כי בעלי המאה, הידע והדעה, וכן גם בני ה'מעמד היצירתי', מרוכזים בעיר תל-אביב וביישובי המטרופולין שלה, והיא תומכת באמירה כי ישראל מתקדמת במהירות למציאות של מדינת 'ראש ענק ללא גוף' או למציאות של עיר שיש לה מדינה... כל אלה מחזקים את הקביעה כי תל-אביב עברה כבר את הסף להכללתה במעמד עיר עולם מלאה. Who are the human agencies who boost Tel-Aviv's amplified association with the global economy? This question has been on the research agenda since the mid 1990s. At that time the hottest issue in World City research was the impact of globalization on the widening social and spatial gaps between the have and have-not, and on the declining situation of the social underclass. Only recently, some research has been aimed at the upper income deciles, the social elite and the creative class. Initially they were almost associated with the sole beneficiaries of the increased GDP, but later they were perceived as wealthy capitalists who provide the needed investments and know-how for a vital global economy. The first who linked such a comprehensive outlook to the global elite were Beaverstock, et al. (2004) and Florida (2002; 2004). The fashion of spotting the rich, identifying the influential, and focusing on the best, has become common practice by Israeli newspapers' weekend economic sections and by economic journals and database publications. These, along with websites of firms and government institutions, enabled the creation of attribute profiles of people on each list, and the capacity to trace their geographies with major emphasis on the rich and politically influential elite. The article confirms the hypothesis that the affluent, influential and professional tend to cluster in Tel-Aviv, suggesting that Israel is becoming a highly polarized state and that Tel-viv has passed the threshold of going global as a full-scale world city.
חקר תהליך העיור המאופיין בתמורות דמוגרפיות, מבניות, כלכליות וסוציו-תרבותיות מושך את תשומת לבם של חוקרים רבים. האוכלוסייה הערבית בישראל עוברת תהליך דומה, אבל נסיבותיה הגאוגרפיות וסוציו-פוליטיות יצרו ...דגם עיור השונה מהתהליך המתרחש במקומות שונים בעולם, בעיקר עקב היותו מושפע מאירועים גאופוליטיים ספציפיים, ומאופייה המיוחד של המדיניות המרחבית של השלטון המרכזי, אך גם מושפע ממאפייניה המבניים והסוציו-תרבותיים של האוכלוסייה הערבית. המאמר מציג את תהליך העיור בהשוואה לאופן התעיירות היישובים הערביים בישראל ומנסה לזהות ולהסביר את מאפייניו. השונות בתהליך העיור ביישובים הערבים מובחנת לפי צורת יישוב, אזור גאוגרפי ושיוך עדתי. צורת היישוב שהתפתחה ביישובים הערביים כתוצאה מתהליך העיור היא "כפר-עיר" המשקפת התרחשויות קהילתיות פנימיות המתפתחות מלמטה, לעומת הגבלות תכנוניות, מבניות ופוליטיות המוכתבות מלמעלה, זאת בנוסף להשפעות חיצוניות כגון מדיניות השלטון המרכזי, טכנולוגיות בנייה וגלובליזציה המייצרות דגם יישובי במתכונת עירונית כפרית משולבת. The process of urbanization is generally characterized by demographic, structural, economic and socio-cultural changes. The Arab population in Israel has been undergoing such a process, yet beside the particular structural and socio-cultural characteristics of Arab communities, the urbanization process in this sector is also affected by geo-political events and spatial policies of the central government.. These circumstances have created a different pattern of urbanization among the Arabs in Israel. This paper discusses the phenomenon of urbanism which has been taking place in Arab localities versus the world-wide process of urbanization, and describes the makings of the so-called "village-town" which has evolved in the Arab sector. The development of this unique type of locality, which combines both rural and urban characteristics, has occurred in a "bottom-up" manner, in contradiction to the "top down" planning policies and limitations imposed by the central government through local authorities.
PDF
